במסגרת החיפושים התכופים מה לשפר בקארט, עלו לי כל מיני רעיונות קדחתניים בראש. אנחנו נוסעים בליגה (מה יהיה איתה?) בה קיימות מגבלות רבות על המנוע - נפח, בוכנות, קרבורטור, מערכת פליטה ומה לא. אין כמעט מה לשפר שם - המפתח הוא לדעת לכוון אותו כמו שצריך. אז מה עוד אפשר לעשות כדי להרוויח כמה עשיריות שנייה? כל מיני הברקות עלו לאוויר, אחת מהן הייתה לשפר את מערכת הבלימה. זה קרה כשקראתי על מערכת בלמים של חברת Magura - מערכת בלמים קלת משקל עם 4 רפידות מתוצרת חברה שמוכרת מאוד בעולם האופניים והאופנועים. אבל כשחפרתי בפורומים, התגובות היו מעורבות. חוץ מזה, אין להן יבואן ולא רציתי להתעסק עם זה.

הנושא עלה חזרה לפני כמה חודשים כשאיגור אמר לי שלריגטי רידולפי יש “פטנט” חדש - 2X2. מערכת בלימה עם שני דיסקים ושני קאליפרים. מה שהם עשו בעצם זה לקחת זוג ברקסים קדמיים ולהתקין אותם מאחורה. לא יודע מה עבר לי בראש, אבל החלטתי לקחת סיכון וללכת על זה.

אז הרי לכם - דיווח מצולם! זהירות, יש הרבה תמונות!!!

הנה איגור, שמח וטוב לב, מוכן למשימה: (למעשה, אני עשיתי את העבודה, ולרי בא לעזור לי, ואיגור בא לפקח שאני לא זורע הרס)

ראשית, יש לפרק את המערכת הישנה מהקארט. לשם כך, צריך לפרק את כל הציר האחורי ולהפשיט אותו ממרכיביו.

הנה המערכת הישנה מורכבת על הקארט:

מורידים את הגלגלים, ע”י פתיחת הנאבה (מפתח אלן 6, למי שתוהה):

מורידים את הנאבה של גלגל השיניים (מפתח אלן 5):

מפרקים את בתי המיסב (בוקסה 13):

מפרקים את הקאליפר הנוכחי מהשילדה (אלן 8 ואום 17):

מפרקים את הדיסק ואת המיסבים מהציר:

המערכת הישנה הורדה מהקארט, מוכנה להחזרה במקרה הצורך:

הנה הקיט של המערכת החדשה. מורכב ממשאבה, סט צינורות, שני קאלפירים, שני דיסקים, נאבה לדיסק, תושבת לקאליפרים, מתאם לתושבת. בנוסף, הייתי צריך להחליף בתי מסב מפני שהקיימים לא היו מתאימים למתאם של התושבת, למרות שאולי אפשר היה לקדוח אותם.

כעת, ניגשים למלאכת ההרכבה. המערכת לא הגיעה עם הוראות, אבל למרבה המזל, מצאתי סכימה באתר של ריגטי, וסכימה נוספת במגזין TKart, שם נערך מבחן לקארט שעשה שימוש במערכת בלמים זו.

ראשית, וידאתי שהנאבה אכן יושבת כהלכה על הציר:

בהמשך, היה צריך לפתוח את הנאבה, להרכיב עליה את הדיסקים, ולהתקין את הציר על הקארט. הווה אומר מדידות מרחקים חוזרות ונשנות, כדי לוודא שההחזרה נעשתה באופן סימטרי, קיבוע חלקי של ברגים וכו’.

הצעד הבא היה להרכיב את התושבת והקאליפרים. חששתי שתושבת האגזוז תפריע, אבל ניתן לראות שבפועל התושבות רחוקות זו מזו והחשש התבדה. די מהר, העסק כבר נראה מוכן:

אבל אז נזכרתי שצריך לחבר גם צינורות בלימה, וזה לא כל כך נוח. אז היה צריך לפרק את הקאליפרים, לחבר את הצינורות, ואז לחבר אותם מחדש לתושבת.

כשמקבעים את הדיסק על הציר, צריך לזכור שמיקום הדיסק קובע את מיקום הקאליפרים, כי הם “צפים”. קונספט קצת מוזר לאור מה שהייתי מורגל ממנו במערכת הקודמת, ולעומת דיסקים צפים שנהפכים לפופולריים שוב.
בהמשך, הרכבנו את המשאבה והזנו את המערכת בנוזל בלמים.

נשאלת השאלה - מה נותנת מערכת בלמים כזו “בומבסטית” על קארט פשוט כמו שלי עם מנוע שהוא לא בדיוק שיא הטכנולוגיה כמו ימאהה?

דווקא מפני שהכל כך פשוט, אני מקווה שמשהו כזה יהווה יתרון. הרי יש כל כך הרבה דברים שאסור לעשות. אז אם אפשר לשפר משהו בגבולות המותר (למערכת יש כמובן הומולגוציה של CIK/FIA), ויש זמן, יכולת וממון, אז למה לא?

על התוצאות, אספר כשאקבל אישור בכל הקשור לנסיעות מבחן…
בכל אופן, אחרי כל המאמץ, היינו רעבים. ופיצה, כידוע, זה מאכל המכיל את כל אבות המזון

ולרי, חברי לקבוצה, לא רק שעזר לי במלאכת ההרכבה, אלא גם הכין יחד איתי פיצה איכותית! הוא נהג מהיר, והבצק שלו הכי טעים בעיר (חה חה):

ולרי בפעולה:

והמוצר המוגמר:

מוגש בליווי סלט:

ותמונת בונוס לסיום - נאור, המרשל מספר 1:

היום יצא לי לעבוד על הקארט שלי. על הפרק הייתה התקנת מגן שרשרת מחדש (אחרי התקנה כושלת, תיעוד התקנה מוצלחת יותר בהמשך), התקנת סט בלמים חדש (גם תיעוד מצולם של התקנה זו יבוא בהמשך - יש למה לצפות!) ועוד כמה דברים. את העבודה עשיתי במגה קארטינג, כי תמיד טוב שיש איגור שיעזור כשצריך. גם ולרי בא לעזור ועוד כמה אנשים נחמדים. כהרגלי בקודש, תכננתי להיות שם פרק זמן מסויים וביליתי שם פרק זמן כפול.

בין השאר, יצא לי לפגוש שם בחור בשם אלדד. מסתבר שלאלדד יש כבר קארט מזה מספר שנים, אותו כנראה רכש מאיציק שחר האגדי. אבל מה, לא יצא לראות את אלדד מתחרה בשנים האחרונות, ולפי מה שהבנתי פשוט לא יצא לו להקדיש לזה הרבה זמן. יחד עם זאת, הוא רוצה לחזור לעניינים והיום הוא בא למסלול לדבר קצת עם איגור ומוקי, להרכיב צמיגים וכו’.

אני בינתיים עבדתי בחוץ והבחנתי במישהי שאומרת בחיוך “סוף סוף סיימנו”. מסתבר שזו אישתו של אלדד שהתלוותה אליו ואמרה “הוא אמר לי שנהיה פה רק שעה…”, וכמובן השתהו שם יותר זמן

אפרת חברתי האהובה מכירה את התופעה… פעם, היא הייתה באה ומתעדת את העבודות שלי בקארטינג… היום, היום כבר לא כל כך

אני מוקיר ומודה לה על כל הסבלנות שיש לה בשבילי ובשביל התחביב שלי. נהגים - אל תשכחו את אישתכם שמחכה לכם. נשים יקרות - תודה על הסבלנות. (מצטער על האסימטריה המגדרית, אבל יש בערך שתי נהגות פעילות בארץ… אז עם בר וקרן הסליחה)

בהזדמנות זו אני רוצה גם לאחל מזל טוב לסלבה אניסימוב, אלוף הארץ, לו נולד השבוע תינוק חדש. מי ייתן וכשייגדל, יהיה לו קארט לפחות כמו של אבא

הרבה זמן לא כתבתי, ובכל זאת, דברים קורים בענף הקארטינג.

בשבוע שעבר התקיים מירוץ בליגת פרו קארטינג, רוי ניסני ניצח בקטגוריית הג’וניורים ורן רינקר ניצח בקטגוריית הסניורים. יצא לי להתמודד מול רוי במירוץ בלטרון ב 2008, הוא היה נועז מאוד, אבל התעוזה עלתה לו ביוקר. אם אני זוכר טוב, העלות הייתה פגוש קדמי או שניים… עם זאת, מאז הוא גדל, המשיך להתחרות בחו”ל, וכעת מסתמן שהוא גם לא פראייר כשהוא מתחרה בארץ! מול רן רינקר לא זכיתי להתמודד לעתים קרובות, אבל כשיצא, ידו בדרך כלל הייתה על העליונה. אני מקווה שייצא לי לנהוג מולו בהזדמנות כלשהי לפני שיתגייס, ולראות אם הוא יכול לשחזר את ההישג שלו בניצחון הבכורה במירוץ הראשון שנערך בלטרון.

השבוע יתקיים מירוץ נוסף בליגת ספארקו צ’אלנג’ בקארטינג בילו. אני סובל מפציעה כבר למעלה משבוע, אני מקווה להתאושש ממנה עד אז.

פרנסי הקארטינג מנסים כל אחד בדרכו שלו לקדם את הענף, לחפש אופציות לקיום מירוצים. אני בעצמי ניזון בעיקר משמועות ולכן לא אעלה אותן על הכתב, אני יכול רק לקוות שהן אכן יתגשמו. לדעתי, השאלה העיקרית היא היכן יתקיימו האירועים. חבל, כי היו כמה שבתות עם מזג אוויר נהדר לקארטינג, חבל לבזבז אותן בים.

בינתיים, בעיקר מתוך תקווה שיתקיים מרוץ או מרוצים, המשכתי ולנסות לשפר ולשפצר את הקארט לקראת העונה. על הפרק: החלפה מאסיבית של צמיגים. הצלחתי בעיקר להסיר אותם מהג’אנטים, הרכבה שלהם חזרה היא עדיין אתגר עבורי. תודה לאלי סייג על המאמץ לנסות להסביר לי מה לעשות! חוץ מזה, עוד בדיקות, נקיונות, הרכבה של פוד אחורי (אני מקווה שייצא לי להעלות הנה מדריך מצולם!) ועוד. אני מנסה עוד כל מיני דברים טכניים חדש, חבל שאין לי כר ניסוי מתאים כדי לוודא שהכיוון הוא נכון. בנסיון לעודד אותי, איגור אומר: “אצלנו באוזבקיסטן היינו מטפלים בקארט 8 שעות ונוהגים שעתיים”. לפי חישוב זה, מגיע לי כרגע לנהוג לפחות 8 שעות

לחובבי חפירות, יש דיון בקארספורום בנוגע להתקדמות חוק הספורט המוטורי - “כמה עולה למדינה”. הדינוזאורים בענף חופרים עמוקות - יש שם כמה דברים מעניינים, במיוחד דבריו של אמציה גזית.

כהרגלי אני שומר על אופטימיות זהירה.

בהזדמנות זו הייתי רוצה לאחל לדודי סטרוסלסקי גיוס קל ונעים!