1
אתמול התקיים המרוץ למילגה של ספארקו בקארטינג ביל”ו. המרוץ הוא הקדמה לעונת ספארקו קארטינג צ’אלנג’ שמטרתה לעודד נהגים חדשים להכנס לתחום הקארטינג. מתכונת המרוץ והתקנון נותנים לנהגים חדשים יתרון כלשהו בכך שבמקצים המוקדמים נותנים להם להתחיל מקדימה בשיטת גריד “הפוך על הפוך” - כלומר מובילי הטבלה מתחילים מאחור והחדשים מתחילים מקדימה.

שיטה זו גורמת למתחרים המנוסים להתאמץ יותר, ומוכיחה את עצמה - אם כי באופן חלקי. התוצאות:

1. עומר מנור
2. מיכאל שרלינג
3. ירין שטרן
4. קים דדון
5. אביב בובטה
6. אדר מלמד
7. דני פיסטינר
8. פאבל סימין
9. דניאל דגן
10. בוריס בזפלוב
11. אסף בר-נתן
12. סהר שרעבי
13. תום טיקוצ’ינסקי - נפסל 

מהתוצאות מקבלים רושם מעורב לגבי השיטה. עומר מנור זכה שוב במלגה, וזה לא מפתיע אף אחד. כמה מגבלות שישימו עליו, הוא עדיין יתברג בצמרת. אני מברך את עומר על זכייתו, אבל אולי הגיע הזמן לזוז הצידה? בנוסף, הופתעתי לראות את אדר מלמד משתתף. כלומר, אני שמח שהוא מנסה את מזלו בכמה שיותר מרוצים, אבל אני לא חושב שהוא צריך להשתתף דווקא במרוץ כזה.

מצד שני, אולי השיטה בכל זאת מצליחה. מעניין לראות את מיכאל שרלינג במקום השני . לפי הבנתי, הבחור נכנס לענף רק בעונה האחרונה בביל”ו ואף קנה קארט זיפ ישן אך במצב טוב. נראה שהאימונים נותנים את אותותיהם, ואני מקווה לראות אותו גם עם הקארט שלו בארוע הקרוב.  במקום הרביעי ממוקמת קים דדון. אני לא יודע אם זו אותה קים שהייתה במרוצים בפרו קארטינג - אם כן, כל הכבוד לה. אם לא, אז זה בכלל משמח לראות פנים חדשות ונשיות בתחום. בנוסף, יש הרבה שמות חדשים או חדשים ישנים ברשימת המשתתפים, וזה נותן לי תקווה שאולי עדיין יש מקום לליגות כאלה בארץ.

2

ביום שישי מתקיים ארוע ואימון פתיחת עונת 2010 המאורגן ע”י ירון אדרי, ישראמוטור, בתמיכת עמותת קס”ם ובחסות ספארקו, ד.נ כל גדר. ארוע פתיחה מוצלח מקרין תמיד על שאר העונה, אבל מנסיון העבר בדרך כלל צולחים 2/3 מהמשתתפים עונה שלמה. אני מקווה שאולי הפעם זה יהיה אחרת, ואני מקווה שצוות ההפקה, הספונסרים וציבור הנהגים יפתיעו אותי. היו דברים טובים בעונה שעברה אך גם הרבה נקודות לשיפור (שהובאו כאן בבלוג) ואני מקווה שיישמרו את המוצלח וישפרו את מה שנצרך. באופן אישי, אני אולי לא בתקופה הכי טובה בשביל להתחיל עונת קארטינג, בכל זאת לא הייתה פגרה של ממש בין עונת 2009 לעונת 2010. ברם, אני בא מורעל מתמיד אחרי שהקארט שלי חוזר למצב נסיעה (זה נס שבכלל סיימתי את המקצה האחרון…). נקווה לטוב ולמגמת שיפור העונה.

באימון בשבוע שעבר עזרתי להרבה חבר’ה, חלקם אפילו מתחרים ישירים שלי. כחבר בעמותת קס”ם, אני תמיד שמח לעזור ולתת פידבק לנהגים מתחילים ומתקדמים כאחד, ובמיוחד לחברי קבוצת PCR - מי שרוצה לדעת איך להכנס לקלחת הקארטינג הרוחשת, מוזמן ליצור איתי קשר.
3

שוב ברק גולדפינגר בכותרות. הפעם בית המשפט הרחיק אותו מהמסלול שלו בתואנות כאלה ואחרות. אני לא הולך להכנס לכל הרקע בנושא, יש מספיק חומר באינטרנט ובמאגרים משפטיים, אבל נראה לי תמוה שהמדינה והרשויות המקומיות מקרינות כזה יחס על אדם וחברה שמנסים לקחת מקום שכוח אל ונדכא ומנסה לעשות איתו משהו חיובי. במקום לתמוך בו, מנסים לשבור.

אז נכון, יכול להיות שההתנהלות של גולדפינגר הייתה יכולה להיעשות בצורה אחרת, אבל יש פה איפא ואיפא בינו לבין המתנהל במקומות אחרים והדבר מקומם וצועק לשמיים.

מקווה שיהיה בסדר ושנספיק לבקר השנה גם אצלו במסלול.

זוכרים את נאור, המרשל מספר 1?

נאור קנה את הקארט שלו בדיוק עם סיום עונת המרוצים 2008 של עמותת קס”ם, הספיק להתאמן קצת עם קבוצת PCR, ולמרבה הצער עונת 2009 טרם התחילה.

ההמתנה הארוכה לתחילת העונה והאכזבה גרמה לו לעשות מעשה, ואני יותר מיכול להזדהות איתו. עוד בשלהי 2006 היו דיבורים כמו חול על ליגת רוטקס, אך למעשה לא נערך דבר. בפועל היו מרוצים בקטגוריית ימאהה, ולכן לא חיכיתי אלא קניתי קארט והתחלתי להתחרות כדי לצבור נסיון.

ובכן, שנתיים אחרי שקניתי את הקארט שלי, מסתבר שיש אנשים שעדיין חושבים באותו ראש. הנסיבות אינן בדיוק אותן נסיבות, הסיטואציה מעט שונה, אבל בואו נסתכל על החלק המשותף: במקום לחכות לליגת ימאהה (מתי? מתי???) נאור קנה מנוע רוטקס, והחל להתחרות בליגת רוטקס מקס, ליגה חדשה דנדשה בארצנו אשר זו העונה הראשונה בה היא מתקיימת. למרבה הצער, להבדיל מבעבר, היא נערכת בחשאיות אי שם. אם זה טוב או לא, ימים יגידו, אבל זה לא עניינו כרגע.

על כל פנים, נאור לא חדש בעולם הקארטינג, הוא הרי מרשל מנוסה ואחד הטובים שפגשתי. מתקן קארטים, מנהל את המקצים, מבין דבר או שתיים בנהיגה.

אבל, בכל זאת, מדובר בעונה הראשונה בה הוא משתתף במרוצים, והעניין לא פשוט כמו שרוצים שהוא יצטייר.

מלבד היכולת הטכנית לנהוג את הקארט ולכוון אותו כהלכה, בתנאי מרוץ ישנם עוד פרמטרים שקובעים האם נהג יצליח או לא: הסתגלות לתנאים משתנים, יכולת להתאושש מטעויות נהיגה, לחץ פסיכולוגי ותקלות טכניות.

רצה הגורל וכל אלו רדפו את נאור במהלך המרוץ האחרון. אני לא נוהג בליגה זו מטעמים שונים, אבל אם אני יכול לעזור, אני שמח לעשות כן. ובכן, באתי אחרי הלימודים כאשר המרוץ כבר בעיצומו.

הספקתי לשים לנאור מעט ספריי שרשרת לפני העלייה לאחד המקצים, ושנינו הבחנו שהשרשרת מעט רפויה. מובן כשאני רואה דבר כזה, ברור שמשהו לא טוב. השאלה היא, מה עושים? אין זמן לבדוק או לתקן שום דבר, כי חייבים כבר לזנק.  במצב כזה, אומרים לנהג “הכל בסדר, סע לשלום” - כי הנהג צריך לסמוך על הקארט. למרבה הצער, לא הכל היה בסדר - השרשרת נפלה בשלב כלשהו, ובדיעבד מסתבר ששום דבר לא ישב כמו שצריך.

תושבת מנוע עפה, הבורג שדוחף את המנוע היה רופף… למרבה המזל, מצאנו תושבת במחסן אבל היו לנו בעיות להבריג אותו. ניסינו כל מיני נסיונות, ואני כבר חשבתי שנטחנה ההברגה. למרבה המזל, מוקי אדיב (שתיפקד על תקן ה”איגור” של האוהל) היה שם לעזור, לא אמר נואש ובעזרת כמויות של ספריי WD40 הצליח לנקות את כל הג’יפה שנכנסה למה שנשאר מהתושבת. במאמץ כביר הספקנו לסדר הכל כדי שנאור יוכל לעלות למקצה הבא.

למרבה הצער, זה לא היה מספיק. נאור היה נתון ללחץ כבד מצד מתחרים אחרים, אותם הוא הדף ללא הרף. לבסוף, איתרע מזלו והוא נקלע לסנדביץ’ בין שני מתחרים אחרים, דבר שגרם לו לסדק בג’אנט ולבסוף לתקר שגרם לו לפרוש.

למתחרה שמממן את התחביב שלו בכוחות עצמו, להבדיל ממתחרים אחרים, נזק כזה כואב שבעתיים, ואיך אומרים - When it rains, it pours!

מה בכל זאת אפשר ללמוד מכל המאורעות הללו?

גם כשדברים מתפקששים, אסור לומר נואש, וכל עוד יש דרך למצוא פתרון, חייבים לנסות לממש אותו כדי לעלות חזרה למסלול. בזכות עקשנותו של מוקי, הצלחנו לסחוט עוד סיבוב.

אבל כשדברים מתפקששים, צריך להיות עם אוזן קשובה. תמיד צריך להקשיב לקארט ולחפש רעשים חריגים. מנסיון - כשתושבת משתחררת, שומעים אותה נגררת על המסלול. אם לא שומעים אותה, היא כנראה עפה.

לדברים כאלה צריך לשים לב במיוחד אחרי מגע פיזי בין קארטים, ירידה לשטחי המילוט או עליה על אבני שפה.

אבל חשוב מכל - תמיד יהיה מישהו עם תקציב יותר גבוה שיכול להרשות לעצמו יותר אנשי צוות ויותר חלקי חילוף. אנשים כאלה יכולים למרר לאחרים את החיים, אבל חשוב להרים את הראש קדימה, להיזהר, להסתכל להם בעיניים ולחשוב לעצמך - “זה לא ישבור אותי!”

את רוב (אם לא כל) מה שהוא חווה עכשיו, אני חוויתי גם באימונים וגם בקרב, זה גם כאב לי וזה גם חישל אותי.
לכן, אני מאחל לנאור הרבה הצלחה בהמשך דרכו !

אחד מהדברים המעניינים באינטרנט זה לראות מי מבקר את האתר שלך. בבלוג שלי, למשל, יש מבקרים קבועים שמתעניינים בקארטינג בארץ ובעולם ומתעדכנים מעת לעת (הזדמנות טובה להזכיר שאפשר להתעדכן ב RSS ובאימייל - הרשמה בלינקים בצד שמאל!). אחרים מגיעים אחרי שראו תגובה כזו או אחרת פרי עטי בפורומים בעולם הרכב. יש כאלה שמחפשים איך להתחיל בעולם הקארטינג ומצאו כאן מידע מועיל ומעניין, ואחרים חיפשו תמונות של “ימאהה” בגוגל ומצאו תמונה שלי (לאחרונה נדחקתי לעמוד השני) .

אבל חלק מבוטל מגיעים לכאן כי הם מחפשים מידע בנוגע לקארטינג כוכב יאיר.

מה שעצוב זה שהם לא ימצאו כאן שום דבר חדש, לפחות עד להודעה חדשה. יום יבוא וייתכן ודברים ישתנו.

עם המבקרים, המתעניינים והפעילים בענף הסליחה.

הרבה זמן לא כתבתי, ובכל זאת, דברים קורים בענף הקארטינג.

בשבוע שעבר התקיים מירוץ בליגת פרו קארטינג, רוי ניסני ניצח בקטגוריית הג’וניורים ורן רינקר ניצח בקטגוריית הסניורים. יצא לי להתמודד מול רוי במירוץ בלטרון ב 2008, הוא היה נועז מאוד, אבל התעוזה עלתה לו ביוקר. אם אני זוכר טוב, העלות הייתה פגוש קדמי או שניים… עם זאת, מאז הוא גדל, המשיך להתחרות בחו”ל, וכעת מסתמן שהוא גם לא פראייר כשהוא מתחרה בארץ! מול רן רינקר לא זכיתי להתמודד לעתים קרובות, אבל כשיצא, ידו בדרך כלל הייתה על העליונה. אני מקווה שייצא לי לנהוג מולו בהזדמנות כלשהי לפני שיתגייס, ולראות אם הוא יכול לשחזר את ההישג שלו בניצחון הבכורה במירוץ הראשון שנערך בלטרון.

השבוע יתקיים מירוץ נוסף בליגת ספארקו צ’אלנג’ בקארטינג בילו. אני סובל מפציעה כבר למעלה משבוע, אני מקווה להתאושש ממנה עד אז.

פרנסי הקארטינג מנסים כל אחד בדרכו שלו לקדם את הענף, לחפש אופציות לקיום מירוצים. אני בעצמי ניזון בעיקר משמועות ולכן לא אעלה אותן על הכתב, אני יכול רק לקוות שהן אכן יתגשמו. לדעתי, השאלה העיקרית היא היכן יתקיימו האירועים. חבל, כי היו כמה שבתות עם מזג אוויר נהדר לקארטינג, חבל לבזבז אותן בים.

בינתיים, בעיקר מתוך תקווה שיתקיים מרוץ או מרוצים, המשכתי ולנסות לשפר ולשפצר את הקארט לקראת העונה. על הפרק: החלפה מאסיבית של צמיגים. הצלחתי בעיקר להסיר אותם מהג’אנטים, הרכבה שלהם חזרה היא עדיין אתגר עבורי. תודה לאלי סייג על המאמץ לנסות להסביר לי מה לעשות! חוץ מזה, עוד בדיקות, נקיונות, הרכבה של פוד אחורי (אני מקווה שייצא לי להעלות הנה מדריך מצולם!) ועוד. אני מנסה עוד כל מיני דברים טכניים חדש, חבל שאין לי כר ניסוי מתאים כדי לוודא שהכיוון הוא נכון. בנסיון לעודד אותי, איגור אומר: “אצלנו באוזבקיסטן היינו מטפלים בקארט 8 שעות ונוהגים שעתיים”. לפי חישוב זה, מגיע לי כרגע לנהוג לפחות 8 שעות

לחובבי חפירות, יש דיון בקארספורום בנוגע להתקדמות חוק הספורט המוטורי - “כמה עולה למדינה”. הדינוזאורים בענף חופרים עמוקות - יש שם כמה דברים מעניינים, במיוחד דבריו של אמציה גזית.

כהרגלי אני שומר על אופטימיות זהירה.

בהזדמנות זו הייתי רוצה לאחל לדודי סטרוסלסקי גיוס קל ונעים!

בסופשבוע הזה, אם התוכניות היו יוצאות לפועל, היה צריך להיות סוף השבוע הראשון של הפעילות בכוכב יאיר. לשם כיוונו, או לפחות נתנו לנו לחשוב כך.
אבל כרגיל, כמו בארץ, שלל סיבות לוגיסטיות ובירוקרטיות מובילות לכך שאין לנו מה לעשות.

אין כבר מסלול בלטרון, לא נשאר ממנו כלום, ככה שאפילו אין מה לדבר עם פארק מיני ישראל על שימוש במתחם. המתחם בנחשונים, אליו נושאים עיניים מעת לעת, לא נראה רלוונטי במיוחד, עת רומסים אותו כל מיני ג’יפים בהכשרות נהיגה. חוץ מזה, אני גם לא רוצה רוצה להיות פורע חוק.

אני חושב שזה קצת אירוני שהכתבה על עונת 2008 משודרת בערוץ הקהילתי בתקופה זו של השנה. זה אומנם לא ערוץ הספורט בשידור מחזורי בפריים טיים, אבל זה משהו, וזה מותיר זיכרון מתוק מריר על מה שהיה - כי התחיל משהו לא רע בכלל ונראה שדווקא שהתחלנו לצבור מומנטום - הכל נגדע.

מספרים על הימים שהיה פה קארטינג - 35 מתחרים בנתניה צפון, וזה עוד היה בעשור הנוכחי. בעונה האחרונה היו 15 משתתפים - אף לא אחד ממי שהתחרה במסלול בנתניה. לאן הם נעלמו? כיצד הם התאיידו? איך לא מצליחים להחזיק מועדון מזה? אם הייתה בזמנו רשות ספורט מוטורי מסודרת, הענף היום היה נראה אחרת?

אני רואה באוסטרליה, דנמרק, הולנד ובניו זילנד סצינת קארטינג פעילה. אמנם שם יש יותר שטח, אבל בכל זאת כמות האוכלוסיה דומה. ליגות פעילות מכל הסוגים. מסלולים קטנטנים כמו לטרון ומסלולי ענק בסגנון מה שנבנה. סתם ככה, תראו מה הולך במדינת ויקטוריה באוסטרליה. לראות ולהזיל ריר.

אז מה יהיה בעתיד? מה יעלה בגורל ההתאחדות? מתי נעלה עשן במסלולים העומדים דוממים? כולם אומרים שצריך לחכות - אז מחכים.

לא נותר לי אלא לאחל לעוסקים במלאכה, (דוד מנשה, איגור גלר, ברק גולדפינגר, ירון אדרי ואת מי ששמו שכחתי עימו הסליחה) המון הצלחה בנסיונותיו, ומקווה שהפוסטים הבאים יהיו אופטימיים יותר